<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן רפ"ג</h1>
<h2>דף קמא.</h2>
נ"ל דאיכא תרי גווני סחיטה חד משום מפרק דהוי תולדה דדש כי האי דסחיטת זיתים וענבים וכבישין בחבית שנשברה וההיא דספוג שאין לו בית אחיזה דאין מקנחין בו. ויש סחיטה שיש בה משום ליבון. ההיא דיש בה ליבון אסירא בכל מקום ליבון כגון צמר ובגד פשתים. ודברים שיש בהן ליבון דווקא במים אבל לא ביין ושמן כדאמרי' בהמביא בתחלתו דאמר לפרוס סודרין עילויה ולא חייש לליבון. וגם הני נשי דמליין חצביי קאמר רבא בהאי מילתא גופא היכי ליעביד ליפרוס סודרא עילויה זימנין דמישתמיט במיא ואתי לידי סחיטה. ש"מ דביין ושמן לא קפיד אסחיטת ליבון אלא (אמים) [במים] קפדי. והא דאמרי' [לעיל קי"א ע"א] ההיא מסוכרייא דנזייתא אסור (לה) [להדוקיה] ביום טוב לאו משום סחיטה הוא דאם כן הוה ליה לפרושי משום סחיטה כדמפרש בשילהי תולין (ולא) [לא] ליהדוק איניש אורדייא אפומא דשיישא דילמא אתי לידי סחיטה אלא הכי פיר' דילמא אתי מבטל ליה ומשוי ליה דופן לקירוייא. ותו אמרינן בתולין מסננין את היין בסודרין דכיון [דיין] הוא לא אתי למיסחט דלא חזי (למלבש) [למלבוש] שהרי נשרה ביין ויש לו ריח יין או חזותא. (והוא) וההוא דפרס דיסתוור עילויה כובא ואנח נטלא עילויה והכבידו ונשרה במים לפיכך (אסרו) [אסור] (ו)בריש במה טומנין. והא דפריך ליה מאי שנא (מפרק תקנו) [מפרונקא] (ושני) [ומשני] ליה התם לא קפיד עליה דיין או שמן או שכר (ומטניף) [דמטניף] ולא קפיד אבל הכא במיא לא מיטניף וקפיד. (ותו) [והא] דאמרי' [לעיל קכ"ח ע"ב] (מביאין) [מביאה] בשערה גבי שמן (ופריק) [ופריך] והאיכא סחיטה דתולדה דדש הוא דקסבר האי דקא פריך הכי דשיער בולע ויש דישה שלא בגידולי קרקע [ו]מפרק פירוקי טובא ושני ליה הכא אין סחיטה בשער. וכן גבי מטפחת ביומא וקאמר התם הא איפכא אמרת לן ואותבינן לך סחיטה. במים היא ומשום מפרק ומלבן. (וכל) [מכל] הני שמעינן דסחיטה שאין בה ליבון חייב משום מפרק דתולדה דדש היא. ואיכא נמי סחיטה דאית בה (גם) [משום] ליבון. כי אסרינן ההיא דלית בה משום ליבון אלא משום מפרק גרידא בהנהו מילי דמתכוון האדם לסוחטן וקפיד עלייהו על שאינו נסחט כגון גבי ספוג שרוצה בסחיטתו כדי לספוג משקין אחרים. וכן גבי שער וכן יולדת לפי סברת המקשה דסבר יש לפרש שרוצה בסחיטתו. אבל גבי סודרין שמקנחין בו ידים וגם סודרין שנותנין על גבי כדי יין ושמן דאינו חושש בסחיטתן שרי לשרותו [ו]ליכא למיחש לסחיטתן. וכן לתת (בריא) [ברזא] שיש לה נעורת בתוך חביות שלנו דאינו חושש בסחיטתן שרי לשרותן דליכא למיחש לסחיטה. ואם תאמר אי איפש' שלא יסחטו כמו דאמרי' גבי ספוג שאין לו בית אחיזה דאמרי' פסיק רישיה ולא ימות. לא דמי דהתם וודאי ספוג נסחט שנבלע יותר מדאי אבל הכא לא כדאמרי' לא ליהדק איניש אורדייא אפומ' דשייש דילמא אתי לידי סחיטה ומפרש פר"ח [ו]מיסתבר הכי דבאירדא של יין מיירי ובהדוקי איכא למיחש דילמא אתי לידי סחיטה להכניסו ולהדקו יפה יפה אבל ודאי סחיטה ליכא. ועוד נר' לי מההיא דאמרי' גבי מי שנשרו כליו במים דאמרי' התם המנער טליתו בשבת חייב חטאת. ומפרשי' ליה במנערו מן המים דסחיטתו וניעור מימיו משויא ליה (ב)[כ]מנא חדתא ובאוכמי היכא דקפיד. אבל אי לא קפיד שריא (פי'). תדע דמפרש הך שמעתא גבי מי שנשרו כליו במים ובשילהי [שמעתא] קאמר [חזא] [ד]איכא (נ)טלא עילויה חזייה דהוה קמהסס אמ' ליה (פוק שרי) [נפוץ שדי] אנן לא קפדינן. מכלל דבמיא קמיירו. ואפי' לרבותינו דמפרשי בעפר וטיט מכל מקום מתורת שריית מים לא מפקינן ליה דהא (נ)טלא קאמר כיון דלא קפיד שרי לכתחלה. ויש דברים דשרייתן כיבוסן כגון הני דבני כיבוס וליבון נינהו כדפרישי' לעיל אבל בגד שמלבנין אותו אין (שירייתו) [שרייתו] כיבוסו על ידי מים נמי שהרי מעשים בכל יום שאנו מקנחין את הידים לאחר נטילה במטפחת ובסדינין ובמפות בשבתות ובימים טובים. וכן אשה טובלת [ב]בגדיה שהוא ליכלוך. וכן עור וכיוצא בו אמרינן בזבחים דשרייתן לאו כיבוסן אלא אם כן [יכבסם] כדמפרש התם.
